דברים פשוטים:

"מיכלי שלי

מה ליבי רוצה לשנן ולזכור:

בוקר.

דלת נפתחת,

מבט עיניים מחייכות ושיער מורם.

את פוסעת פנימה.

מיכלי?

היי, מה נשמע?

מה קורה?

לחיצה על מתג הקומקום.

שתי פרוסות לחם קפואות נכנסות לטוסטר

קופצות, מושחמות על הצלחת.

את מורחת אותן בטחינה ודבש.

מוזגת כוס קפה שחור מהביל

ויושבת על הכיסא שליד הקיר.

רגל אחת מונחת על הכיסא והשנייה כפופה.

פנייך אל חלון המטבח.

אמא, בואי שבי איתי

לפני שאת יוצאת.

ואני יושבת ומתבוננת ביופי העדין הזה.

מקשיבה לדברייך ואז יוצאת לדרך.

שעת צהריים, מאוחרת.

אני חוזרת הביתה

את יושבת בחדר העבודה ומשלימה דו"ח. אני נושקת לאבא ולך.

מלטפת את שיערך.

או אולי את עומדת במטבח ומקפיצה תבשיל

שרק את יודעת להכין. הוא משתנה מעת לעת

בהתאם למצב רוחך ולפרודוקטים שיש במקרר ובמזווה.

אנחנו עורכות את השולחן שעל המרפסת בחוץ

אל מול שמורת הטבע.

חמים בחוץ.

הגינה פורחת.

התבשיל המהביל מונח על השולחן ולידו סלט ססגוני שהכנת עם כל הירקות

וגם עם אבוקדו

וכמובן עם טחינה.

ואנחנו יושבים ואוכלים.

את מסיימת את ארוחתך המדודה

ואני מבקשת שתדגימי לנו עמידת ידיים.

את עומדת על הידיים ומתחילה ללכת עליהן

בעיקר אחורה אבל גם מספר צעדים קדימה.

מנסה שוב ושוב

צחוקך המשוחרר, המתגלגל

גורם לכולנו  לצחוק.

איזה כיף.

ערב:

את קמה משולחן העבודה, מסתערת על המקלחת

מתלבשת בחופזה.

ויוצאת

לאקרו יוגה או לריצת ערב.

וחוזרת להתחלה".